To: Warrior's Awareness
web site

 __________________

לקבלת עדכונים שוטפים,
אני מזמין אתכם להרשם
לאתר שלנו ולהצטרף
( ללא חשש )
לרשימת התפוצה.


__________________


__________________

מה חדש?

לרכישה בחו"ל

לרכישה בישראל
במחיר 80 ש"ח
כולל מע"מ ומשלוח

Hadaka-Jime:
The Core Technique
for Practical
Unarmed Combat

By Moshe
Feldenkrais, D.Sc
,
Foreword by
Moti Nativ

_________________   

התחברות לחברים

 

 

 

 

ערן בן דור - מבחן דאן 5

 
 

לפני כמה ימים נבחנתי לדרגת דאן-5.

לאורך 13 השנים בהן אני מתאמן בבוג'ין קאן, נתקלתי בנושא הבחינה הזו מספר פעמים, בדרך כלל בזמן שחברי נסעו להיבחן. תמיד הסתקרנתי בנוגע למהות הבחינה המסתורית והמיוחדת הזו. בכל פעם נראו לי הדברים אחרת, מנקודת מבט שונה. אני זוכר ששאלתי את עצמי; האם זה אמיתי או רק משחק והעמדת פנים סמלית וטקסית? האם אני יכול באמת לחוש סכנה, המתהווה ברגע זה ממש, בעוצמה כזו שאוכל להגיב ולפעול במידת הדיוק והנחישות ולחמוק ממנה בזמן? אולי זה רק עניין של מזל? הרי לא כולם מצליחים לעבור בפעם הראשונה ולפעמים גם לא בשנייה ובשלישית... הבחינה מתבצעת כך שלא רואים את התוקף העומד מאחורי הגב, לא שומעים דבר מלבד רחש הסביבה, לא חשים כל תזוזה ולכאורה אין כל רמז מוחשי ומוכר לאיום המתממש. זהו גם מבחנו של הבוחן. זאת ועוד; עבורי מייצגת דרגת דאן-5 רמת מחוייבות חדשה כלפי עצמי, כלפי המורה שלי, התלמידים שלי, בית הספר, המאסטר שלנו ובכלל. מדוע בחינה חשובה כל כך, אורכת רק מספר שניות? הרי לדרגת דאן-1 נבחנתי 40 דקות מפרכות שבסופן עלו אדים מהראש שלי ודם ניגר מאפי לאחר שספג חבטה במהלך הרנדורי.
 
ובכן, הנה הדברים כפי שהם נראים מנקודת מבטי היום:
הבחינה לדרגת דאן-5 אורכת מעט יותר מכמה שניות. היא מתחילה ביום הראשון בו מתחילים להתאמן. מה שעומד למבחן הוא ההתמדה, המסירות, המחוייבות ללמידה ולהתפתחות, הפתיחות לקבל וללמוד והנדיבות לתת וללמד, החברות, הדאגה, החמלה והאהבה. להיות ראוי, בעיני המורה שלך, לגשת לבחינה, האומץ להיבחן למרות ההרגשה התמידית ש"עוד אינני מוכן" וגם אריזת המזוודה, הנסיעה, ההכנות, החזרות וההתרגשות, לשים את עצמך בהומבו דוג'ו, מול עיניו המנוסות והבוחנות של המאסטר האצומי סנסיי ומול קהל רב וחדש הבוחן כל נימה בדריכות. לשבת שם את השניות הארוכות כנצח מתחת לחרב המונפת ולדעת שאחרי כל הדרך הארוכה שעשיתי, אני עשוי לקבל את המכה המונחתת על ראשי ולא ניתן יהיה לחזור לאחור ולהתחרט. לאחר מעבר אקט הבחינה, נמשך המבחן: למרות קבלת הדרגה - להמשיך קדימה בדרך.
 
"מי נבחן היום?" שאל האצומי בסוף החלק הראשון של האימון ואני ניגשתי אל עומק המזרן שראה כבר הרבה נבחנים לפני. הרגשתי תערובת מוזרה של פחד ורוגע. מוטי נתן לי מבט אחרון של חיזוק בעיניו המחייכות והאוהבות, עשרות המתאמנים פינו את המשטח והתרכזו בחלק האחורי, יושבים דרוכים ומצפים. "מאיזו ארץ אתה" שאל האצומי ואני עניתי "ישראל". "או קיי, מוטי, אתה תבחן אותו".
התיישבתי בסזה במקומי והאצומי מצא את הזמן להתבדח ולהצחיק את הקהל ב"הבה נגילה, שלום ותודה רבה". "תרגע" הוא אמר לי ומוטי נעמד מאחורי והניף את החרב.
לא ראיתי דבר, לא שמעתי כלום, דממה השתררה בדוג'ו ואני ישבתי שם וישבתי וישבתי וישבתי וישבתי...
בסופו של דבר, כשהחרב היתה שם, אני לא הייתי.
 
------------
מוטי, תודה על כל מה שהיה ועל כל מה שעוד יהיה.
 
ערן בן דור
מרץ 2010

 

 

 

 

 

 

לייבסיטי - בניית אתרים